פסק-דין בתיק ת"ק 2536-03-11

1.         א.         עסקינן בתאונת דרכים, שאירעה בין רכבו של התובע ובין רכב הנתבעת 1

                           (להלן: "הנתבעת").

                           כתוצאה מתאונה זו נגרם נזק לרכב התובע והיות והתובע סבור, שהאחריות לגרם התאונה והנזק רובצת על הנתבעת, הוגשה תביעה זו לחייב את הנתבעת ואת הנתבעת 2 - שהיא המבטחת את רכב הנתבעת - (להלן: "שומרה") לשלם לו את הנזקים העקיפים שנגרמו לו בסך של 3,936 ש"ח, הכולל: השתתפות עצמית בסך של 1,414 ש"ח, השתתפות עצמית לירידת ערך בסך של 2,022 ש"ח, טרחה ועגמת נפש בסך של 500 ש"ח.

            ב.         לטענת התובע, אירעה התאונה באופן כזה, שהנתבעת זינקה לפתע ממקום חנייה בימין הדרך, מבלי לאותת וללא מתן אות אזהרה ותוך כדי כך פגעה במרכז דופן מכונית התובע.

            ג.          לנתבעות גרסה השונה מגרסת התובע, יען כי לטענתן, יש לדחות את תביעת התובע, לאור העובדות הבאות:

                        א)         הנתבעת הורידה נוסעים בצד הדרך ולאחר מכן המשיכה בנסיעה איטית וישר ולפתע, הגיח התובע משמאלה "חתך" את נתיב נסיעתה במטרה לפנות ימינה ופגע ברכב בכנף שמאל קדמית של רכב הנתבעת.

                        ב)         התאונה אירעה כתוצאה מרשלנותו של התובע, אשר סטה מנתיב נסיעתו במפתיע במטרה לפנות ימינה ממרכז הכביש מבלי לוודא שהנתיב הימני פנוי.

2.         לאחר שבנחתי את חומר הראיות, את עדויות הצדדים המעורבים בתאונה ואת עדותו של מר יניב גורדון - בעלה של הנתבעת (להלן: "יניב"), אני קובע שהתאונה אירעה בשל אחריותם של שני המעורבים בתאונה, כאשר אני קובע שמהעובדות ומהנסיבות עולה, שאחריותה של הנתבעת גבוהה יותר מזו של התובע ולאחר ששקלתי את שיעורי האחריות של כ"א מהם, אני קובע כי יש לייחס לנתבעת אחריות בשיעור של 70% ואילו את תרומת רשלנותו של התובע בשיעור של 30% - זאת מהנימוקים הבאים:

            א.         אני מקבל את גרסת התובע, שכתוצאה מיציאתה של הנתבעת, שהייתה בחוסר זהירות ובחוסר תשומת לב מספקת להגעתו של רכב התובע - אירעה הפגיעה ברכב התובע.

            ב.         א)         אינני מקבל את גרסת הנתבעת - כפי שזו באה לידי ביטוי בכתב הגנה. בכתב ההגנה טוענת הנתבעת, שלאחר שעצרה בחניה והורידה נוסעים, המשיכה בנסיעה איטית ישר ולפתע הגיח התובע משמאלה ו"חתך" את נתיב נסיעתה במטרה לפנות ימינה.

                        ב)         הטענה, לפיה רצה התובע לפנות ימינה, אינה שנויה במחלוקת, ברם איני מקבל את טענת הנתבעת, שהפגיעה ברכבו הייתה עת המשיכה היא בנסיעה איטית ישר, שכן עדותה ועדותו של יניב, אינן תומכות בגרסה זו אלא תומכות דווקא בגרסת התובע - על יציאת הנתבעת מהחנייה, תוך הטיית רכבה שמאלה ובכך - למעשה - חסמה את דרכו של התובע ומנעה ממנו לבצע הפנייה ימינה בביטחון.

                        ג)          בעוד שהנתבעת מבקשת לצייר - בכתב ההגנה - מצב, כאילו יצאה מהחנייה בנסיעה ישרה, לא כך עולה מעדותה בבית המשפט.

                                    בעדותה בבית המשפט אומרת הנתבעת, שהיא עצרה בצד הדרך על מנת להוריד את יניב ואת בנם ובהמשך אומרת היא: "והתחלתי לנסוע זה היה קצת לפני הצומת...לפני לא עמד רכב...התחלתי קצת לנסוע במטרה להשתלב בנתיב השמאלי, להמשיך ישר באותו נתיב ימני..אז הסתכלתי במראה והתכוונתי להשתלב בנתיב השמאלי, לא שמאלה, לא התחלתי, הייתי בכוונה להתחיל להשתלב בנתיב השמאלי..." (ראה בעמ' 4 לפ', ש' 4-9).

                                    עדותה של הנתבעת בבית המשפט, היא עדות כנה ואמיתית ועדות זו אך מחזקת את טענת התובע ואת מסקנת בית המשפט, שהתאונה אירעה - לא כאשר הנתבעת נסעה ישר, אלא שברצותה לצאת מהחניה, הפנתה את רכבה שמאלה על מנת להשתלב מבלי להבחין ברכב התובע ואילו התובע, תוך פנייה ימינה באותה עת, פגע בכנף שמאלית קדמית של רכב הנתבעת.

                        ד)         טענת התובע על צורת יציאתה של הנתבעת מהחנייה ומסקנת בית המשפט, שהתאונה אירעה תוך כדי שהנתבעת כבר הפנתה את רכבה שמאלה - נתמכת לא רק בעדותה של הנתבעת בבית המשפט, אלא נתמכת גם על ידי עדותו של יניב.

                                    יניב מעיד בבית המשפט, שאכן בתחילה החלה הנתבעת לנסוע בנתיב הימני, אך בהמשך אומר יניב כך: "ענת רצתה להשתלב בנתיב שמאל משום שהיה (צ"ל: "הייתה" - ג.ב.) שיירה של רכבים שחנו אחרי הצומת וברגע שהיא ניסתה להשתלב היא התחילה להאט... התחילה נטייה להשתלב שמאלה...".

                                    וממשיך יניב ומתאר כך את אופן נסיעתה של הנתבעת: "כשהיא (הנתבעת- ג.ב.) יצאה מהרכב היא אמרה לי שהיא חשבה שהוא ממשיך ישר משום שהיא לא ראתה שהוא מאט, היא המשיכה לנסוע יחד איתו אבל בנתיב שלה, אבל קדימה ואז קרתה התאונה" (ראה בעמ' 4 לפ', ש' 24-29, ההדגשות שלי - ג.ב.).

                        ה)         עדותה של הנתבעת ועדותו של יניב בבית המשפט, אינן עולות בקנה אחד עם האמירה הכוללנית, כפי שהובאה בכתב ההגנה, כאילו כל האירוע אירע בעת שהנתבעת המשיכה לנסוע ישר ואילו התובע "חתך" את נתיב נסיעתה.

                                    לאור מיקום הפגיעות ברכבים, גם לא מתקבלות על הדעת העובדות כפי שהובאו בכתב ההגנה, אלא מתיישבות יפה עם עדותה של הנתבעת ועדותו של יניב בבית המשפט.